תמונה מס’ 2: היד של איסלאם

תמונה מס’ 2: היד של אסלאם

אסלאם מנסה לעצור את השמש ותנועת היד שלה חותכת את התמונה בקו אלכסוני עד שהיא נחצית לשני חלקים כמעט שווים. משמאל למעלה שמיים תכולים ובהירים בלי אף ענן ומימין למטה צמרות עצים נעות ברוח. בין האצבע לאגודל החלק הבהיר ביותר בתמונה, בין שתי אצבעות. מבין שתיהן מגיחה עכשיו שמש לבנה בוערת. זהו החלק הבוהק והמסנוור ביותר, מפניו מגוננת הנערה בידה. תנועת האגודל מתחברת לזו של העצים הירוקים עד שנראה שצמרות העצים הכפופות ממשיכות את צמיחת גופה.

ידה של פטמה

ידה המונפת כלפי מעלה כשהיא בגבה אל המצלמה מזכירה לרגע יד אחרת ששורשיה נטועים עמוק באסלאם – ידה של פטמה, בתו של הנביא מוחמד הופכת לחמסה ענקית שמגוננת עליה בעזרת חמשת אצבעותיה, לוחשת לה ללכת בדרכי אבותיה. בניגוד לאיקרוס, בנו של דדלוס מהמיתולוגיה היוונית, שלא שהה להנחיות אביו והמריא בתעוזה קרוב מדי אל השמש, היא דווקא מודעת לאכזריותה של השמש הים-תיכונית המסנוורת. זו שמפתה אותה בזוהרה להגביה עוף ולהגשים חלומותיה. בידה היא משרטטת קו הגנה, גבול פרטי שאין לו דבר עם הפוליטי שבחוץ. שלושה ורידים נמתחים בגבה של ידה המופנה למצלמה בזעקה אל השמים, כתמרור אנושי של מי שמתאמץ לעצור בגופו את מהלכו של הטבע.

יונת שלום

כמו יונה ענקית שטה ידה של אסלאם בגובה נמוך בלי לעוף רחוק מדי, שומרת על קו תעופה אחיד רק כדי להמשיך לטוס ברגע קפוא אחד של חסד לפני שהשריפה הבוערת של השמש האסלאמית, היהודית, האלוהית הקיצונית הלוהטת תכלה כל חלקה טובה. כי ברגע הבא העצים נראים כהים יותר ומתכופפים נמוך מדי ע”י משב רוח שלא ניתן לעמוד בפניו. בפינה הימנית מבצבצת גדר הפרדה אפורה וקצהו של שער ברזל מתזכר: בקרקע הבוערת ובגבולותיה.

ואולי זה רק הזמן שהתמונה צולמה בו, אוקטובר 2015 שגורם לי לבחור אותה מבין שאר התמונות, מחברת בין האישי לפוליטי. הוא זה שמקפיץ את עיני אל הצבע האדום שבקצה הזרת.

* התמונה צולמה במהלך מפגש באור וצל בנו ובסביבה הקרובה, לוד, אוקטובר 2015.

#פוטותרפיה #מעייןנטעליסדנאותצילוםופוטותרפיה #מחשבותעלהצילום #סדנאותצילום #סלפי #צילום